שיני בינה כלואות
האם לטפל גם כשלא כואב?
למרות שמדובר על טיפול נדרש, מקובל, ושכיח - עקירת שן בינה הוא הטיפול המסוכן ביותר ברפואת שיניים. האפשרות לפגיעה עצבית גבוהה יותר לאחר הוצאת שן בינה בהשוואה לכל טיפול דנטלי אחר ועדיין מומלץ להוציא את שיני הבינה כשיש אינדקציה רפואית לכך.
כאשר ניתן, ישנה עדיפות להוצאת שיני הבינה כבר בשלב ההתפתחות שלהן - פעולה מניעתית שיכולה להקל הן את הטיפול והן את ההחלמה.
שיני הבינה הן השיניים האחוריות ביותר בפה ולפעמים אין להן מספיק מקום לבקוע באופן תקין – אז הן נשארות כלואות מתחת לחניכיים, מתפתחות בזוויות לקויות. או שהן בוקעות רק חלקית לתוך הפה.
כתוצאה מכך, נפיחויות ו/או זיהומים הינם ממצא שכיח בסמוך לשיני הבינה, וכן נזקים לשיניים הסמוכות אליהן (כמו עששת עמוקה או דלקת חניכיים המחלישה את השן).
חשוב לזכור שחלק גדול מהתחלואה הנגרמת כתוצאה משיני בינה אינה מלווה בכאב - עד לשלב שבו הנזק מתקדם, משמעותי, ומצריך טיפול נרחב.
במידה והומלץ על הוצאת שן בינה, חשוב להעריך את מורכבות הפעולה. בחלק מהמקרים מדובר בפעולה פשוטה וקלה שאינה שונה מעקירת שן רגילה, אבל ישנם פעמים בהן הטיפול בשיני בינה מצריך ניתוחים מורכבים, ובדרך כלל במקרים אלו יומלץ שהעקירה תבוצע על ידי מומחה לכירורגית פה פנים ולסתות.
לפני הטיפול, בעזרת צילומי רנטגן מתאימים, הכירורג יעריך את עומק הכליאה של השן, הזווית בה היא נמצאת, היחס שלה לעצב המנדיבולרי (mandibular nerve), הקרבה בין השן והגבול התחתון של הלסת, והאם כבר נגרם נזק לשן הסמוכה.
במידה והשן אובחנה בסמיכות רבה לעצב הלסת הנותן את התחושה לשפה ולשיניים יש מקום לשקול טיפול שנקרא קורונקטומי על מנת להפחית את הסיכון להפרעות תחושה לאחר העקירה.
במקרים רבים יומלץ להוציא גם את שן הבינה הנגדית לשן הכלואה בכדי למנוע תופעה הנקראת "בקיעת יתר". בתופעה זו השן הנגדית ממשיכה לגדול ולצאת מהחניכיים ללא שליטה ובכך נגרמים נזקים בלתי הפיכים לשיניים הסמוכות (תהליך שאינו כואב ולכן לרוב לא מאובחן בזמן).
למרות שאת רוב שיני הבינה ניתן להוציא תחת הרדמה מקומית, במידה והפעולה מורכבת מאוד או שהמטופל חושש מהטיפול, יומלץ לבצע את הטיפול תחת טשטוש (סדציה).
הסיבוכים האפשריים לאחר הוצאת שיני בינה תלויים ברמת המורכבות של הפעולה, זווית הכליאה של השן, ויכולת ההחלמה של המטופל. ישנם סיבוכים כללים כמו דימום, זיהום, שבר של שחזורים (סתימות וכתרים) בשיניים הסמוכות, פריצה לסינוס המקסילרי וכדומה, וישנם סיבוכים שספציפיים להוצאת שיני הבינה וביניהם שברים של הלסתות ופגיעה בעצב המנדיבולרי (mandibular nerve) שנותן את התחושה לשפה התחתונה, ו/או פגיעה בעצב הלינגואלי (lingual nerve) המעצבב את הלשון.
למרות השכיחות הרבה של שיני בינה כלואות, עקירתן מצריך הכשרה, מיומנות, וניסיון – הן ברמת הטיפול והן בסיבוכים האפשריים הנלווים לטיפול זה.
אם הומלץ לך להוציא שן בינה, כדאי לברר במרפאת השיניים האם יש מקום להיבדק גם על ידי כירורג פה ולסתות לפני התחלת הטיפול.