לשון קשורה
מתי זה מופיע ולמי זה מפריע?
אבחנה:
לשון קשורה הוא ווריאציה אנטומית בה הלשון מחוברת לחניכיים של הלסת התחתונה במקום לרצפת הפה.
האבחנה של לשון קשורה מתבצעת בדרך כלל כבר בחדר הלידה בזמן הבדיקה הפיזיקאלית הראשונה, או מאוחר יותר על ידי יועצת הנקה או קלינאית תקשורת.
ישנם דרגות שונות של לשון קשורה ולהבדל ביניהם יש השפעה ישירה על יכולת התזוזה והתפקוד של הלשון.
במקרים ובהם ישנו צפי להפרעת תפקודית בהנקה או בדיבור כתוצאה מהלשון הקשורה יומלץ על ניתוק הלשון בבסיסה- פעולה שנקראת פרנקטומי.
במהלך פרנקטומי הכירורג משחרר את החיבור בין הלשון לרצפת הפה על מנת לאפשר ללשון תנועתיות נאותה.
שיקולים טיפוליים:
היסטורית הטיפול בלשון קשורה מתבצעת על ידי רופאים מדציפלינות שונות – כירורגית ילדים, אף אוזן גרון, וכירורגית פה פנים ולסתות – וייתכן וזאת הסיבה להיעדרות פרוטוקול טיפול חד משמעי. אין זה נדיר לשמוע חוות דעת מגוונות מרופאים שונים בנוגע לצורך בטיפול בלשון קשורה.
הדילמה נובעת מהעובדה שמצד אחד ככל שהניתוק של הלשון מתבצע קרוב יותר ליום הלידה הטיפול וההחלמה צפויים להיות פשוטים יותר, אולם מצד שני לעיתים הצורך בטיפול אינו חד משמעי בשלב כל כך מוקדם של החיים.
אין וויכוח על כך שלא כל לשון קשורה מחייבת התערבות כירורגית. ישנם מקרים בהם הלשון תשתחרר עצמונית עם הזמן, ישנם לשונות שיצליחו לתפקד היטב למרות האנטומיה המוגבלת שלהן (למשל בעזרת עזרה וטיפול של יועצת הנקה), וישנם לשונות קשורים שלא יפריעו לתפקוד כלשהו.
כדיצפלינה, רופאים המומחים בכירורגית פה פנים ולסתות נוטים לצד השמרני, ואנחנו בדרך כלל ממליצים לא לנתק את הלשון אלא במקרים בהם הצפי להפרעה תפקודית מצדיקה זאת.
הטיפול:
גיל המטופל, האנטומיה של הלשון ודרגת המוגבלות של התנועה תכתיב את הצורך בהרדמה לצורך הטיפול. (לתינוקות עד גיל מספר שבועות בדרך כלל אין צורך במתן תרופות כלשהן לטיפול זה.)
לאחר שחרור החלק התפוס של הלשון יש צורך בלחץ קל להפסקת הדימום ובמקרים נדירים יותר גם במספר תפרים נספגים.
בעוד בתינוקות אין צורך במשככי כאבים או הנחיות מיוחדות, במטופלים מבוגרים יותר ייתכן כאב ונפיחות מקומית שתחלוף לאחר מספר ימים.
מומלץ לנייד את הלשון בהקדם בכדי למנוע חזרה וחיבור מחדש של הלשון המנותקת.
סיבוכים כמו דימום וזיהום אפשריים לאחר פרנקטומיות, אולם מדובר בתופעות נדירות ביותר.